| Attributes | Values |
|---|
| rdfs:label
| |
| rdfs:comment
| - אחת השאלות החשובות בדורנו, לכל מי שרוצה לייסד את המדינה על חוקי התורה, היא שאלת היחס לערבים היושבים בתוכנו: האם בכלל מותר להם לשבת כאן, או שאנחנו צריכים לגרש אותם? התורה ציוותה על בני-ישראל, שיגרשו את כל יושבי הארץ מפניהם (למשל שמות כג23-33: כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי, לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וְהִכְחַדְתִּיו. לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם: כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.... כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ. לֹא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי; כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ; ע"ע גרוש או חרם ). אולם, המצוה הזאת נאמרה רק לאותו
|
| dcterms:subject
| |
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - .
- " , אפילו לפי שעה.
- בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו... עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נוח - שנאמר "
- טעמו לומר, שאף-על-פי שאין מקבלין גר תושב בזמן שאין היובל נוהג, אם קיבל שבע מצוות - למה ימנעו אותו מישיבת הארץ? הרי אין לחשוש בו "
- אמר ר' שמעון בן אלעזר: אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג
- אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג
- ואין מקבלין גר תושב, אלא בזמן שהיובל נוהג ; אבל שלא בזמן היובל, אין מקבלין אלא גר צדק בלבד
- ואם קיבל עליו שבע מצוות, הרי זה גר תושב.
- איני משוה לו בישיבת הארץ
- ". ולדעת הרמב"ם נראה לומר, שאכן כך, אם מעצמו קיבל עליו שבע מצוות, אין מונעין אותו מישיבת הארץ, ולא בא לומר אלא שאין בית-דין מקבלין אותו
|
| dbkwik:he.judaism/...iPageUsesTemplate
| |
| dbkwik:resource/5kkGci9JqlOCY9V-xqb9WA==
| |
| abstract
| - אחת השאלות החשובות בדורנו, לכל מי שרוצה לייסד את המדינה על חוקי התורה, היא שאלת היחס לערבים היושבים בתוכנו: האם בכלל מותר להם לשבת כאן, או שאנחנו צריכים לגרש אותם? התורה ציוותה על בני-ישראל, שיגרשו את כל יושבי הארץ מפניהם (למשל שמות כג23-33: כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי, לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וְהִכְחַדְתִּיו. לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם: כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.... כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ. לֹא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי; כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ; ע"ע גרוש או חרם ). אולם, המצוה הזאת נאמרה רק לאותו דור ועל אותם עמים שגרו בארץ באותו זמן (שבעת עממי כנען). האם יש מקום להרחיב את המצוה גם לערבים היושבים בארץ ישראל היום? כדי לענות לשאלה, צריך ללמוד גם את הנימוק שמביאה התורה למצוה זו: בכל המקומות האלו, הנימוק לגירוש הוא, שהגויים עלולים להחטיא אותנו ולגרור אותנו לעבודת-אלילים, ולכן צריך לדאוג שהם לא ישבו בארצנו. מכאן נראה, שאם גויים אינם עובדים אלילים, מותר להם לשבת כאן. ע"פ התורה שבעל-פה, לא מספיק להתרחק מעבודת-אלילים - צריך לקיים את כל שבע מצוות בני-נוח . חכמי ישראל הגדירו אדם שמקיים את שבע מצוות בני-נוח כ"גר תושב" (ע' רמב"ם, הלכות עבודה זרה י ו ), ומכאן - רק לגר-תושב מותר לגור בארץ ישראל. לפי זה, לכאורה, יש פתרון פשוט לשאלת היחס לערבים: אם הם מקבלים על עצמם לקיים את 7 מצוות בני נוח (שרובם - אם הם לא רוצחים - מקיימים ממילא), אז מותר להם לגור כאן.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)