| abstract
| - בשני מקומות בספר משלי מופיעים המושגים "חכמה", "תבונה" ו"דעת" בהקשר של יצירה או בניין: 1.
* משלי ג19-20:
* ה' ב חכמה יסד ארץ
* כונן שמיים ב תבונה
* ב דעת ו תהומות נבקעו, ושחקים ירעפו טל.
* משלי כד3-4:
* ב חכמה ייבנה בית,
* וב תבונה יתכונן,
* וב דעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים. כשמתעמקים בשני המשלים רואים שיש להם הרבה משותף:
* בשני המשליםמדובר על בניין ויצירה - במשל הראשון יצירת העולם, ובמשל השני יצירת בית פרטי; ללמדנו שהמטרה העיקרית של לימוד החכמה היא היצירה .
* בשני המשלים החכמה והתבונה מהוות את המסגרת וה דעת ממלאת את המסגרת בתוכן: במשל הראשון המסגרת היא הארץ והשמיים, והתוכן הוא המים שממלאים את הארץ (תהומות) והשמיים (טל); במשל השני המסגרת היא הבניין והתוכן הוא ההון היקר והנעים.
* בשני המשלים ה חכמה היא החלק התחתון, הבסיסי יותר, של המסגרת, וה תבונה היא החלק העליון, המתקדם יותר. במשל הראשון החכמה קשורה לארץ והתבונה קשורה לשמיים; במשל השני החכמה קשורה לבניין הבית והתבונה קשורה לכינונו, כלומר - חיזוקו, ייצובו וגימורו. מכאן אפשר להסיק מסקנות לגבי המשמעות של חכמה, תבונה ודעת:
* חכמה ותבונה הן המסגרת עבור ה דעת , כלומר: חכמה ותבונה הן כשרונות שכליים כלליים, ודעת היא העובדות שנקלטות במוח בעזרת הכשרונות האלה.
* חכמה היא הכשרון היסודי יותר, הכשרון לקלוט עובדות מבחוץ, ללמוד מאחרים.
* תבונה היא כשרון מתקדם יותר, הכשרון להפיק עובדות מבפנים, להסיק מסקנות חדשות מעובדות קיימות.
|