| rdfs:comment
| - כשהייתי בטירונות, אחת החוויות המלחיצות ביותר היתה לעמוד במסדר מול המפקד, כאשר המפקד עובר מטירון לטירון ובודק כל פרט בתלבושת שלו. באחד המסדרים, כשהמפקד הגיע לחייל שלפניי, הוא צעק עליו על כך שפרט אחד לא היה במקום (אולי אחד הכפתורים לא היה סגור, אולי החולצה לא היתה לגמרי בתוך המכנסיים, אני כבר לא זוכר); שמתי לב שהוא צעק עליו יותר זמן ממה שצעק על אחרים. תוך כדי שהוא צועק עליו, שמתי לב שאותו פרט בדיוק היה פגום גם אצלי, ומיהרתי לתקן אותו (לסגור את הכפתור / להכניס את החולצה למכנסיים) לפני שהמפקד הגיע אליי, וכך חסכתי לעצמי צעקות ואולי גם עונש. שני פסוקים דומים בספר משלי מתייחסים לנושא זה:
|
| abstract
| - כשהייתי בטירונות, אחת החוויות המלחיצות ביותר היתה לעמוד במסדר מול המפקד, כאשר המפקד עובר מטירון לטירון ובודק כל פרט בתלבושת שלו. באחד המסדרים, כשהמפקד הגיע לחייל שלפניי, הוא צעק עליו על כך שפרט אחד לא היה במקום (אולי אחד הכפתורים לא היה סגור, אולי החולצה לא היתה לגמרי בתוך המכנסיים, אני כבר לא זוכר); שמתי לב שהוא צעק עליו יותר זמן ממה שצעק על אחרים. תוך כדי שהוא צועק עליו, שמתי לב שאותו פרט בדיוק היה פגום גם אצלי, ומיהרתי לתקן אותו (לסגור את הכפתור / להכניס את החולצה למכנסיים) לפני שהמפקד הגיע אליי, וכך חסכתי לעצמי צעקות ואולי גם עונש. אחר-כך חשבתי, שאולי זו בדיוק היתה הסיבה שהמפקד צעק על החייל שלפניי - הוא רצה שאשים לב לתלבושת שלי כדי שאנצל מצעקה. אם המפקד אכן התכוון לעזור לי - אני מנצל הזדמנות זו כדי להודות לו. בכל מקרה, הרעיון של חינוך עקיף - לחנך אדם בכך שגוערים או מענישים אדם אחר לידו - נזכר גם בספר משלי. שני פסוקים דומים בספר משלי מתייחסים לנושא זה:
* יט25 : לץ תכה - ופתי יערים, והוכח לנבון יבין דעת.
* כא11 : בענוש לץ - יחכם פתי, ובהשכיל לחכם יקח דעת. פתי= אדם שמתפתה בקלות ; לץ= אדם רע שמתלוצץ ולועג לטוב ולחכמה . הפתי הוא הטיפוס שיש לו הכי הרבה סיכון להיות מושפע מדברי הלעג והזלזול של הלץ , כי ללץ יש כישרון דמגוגי רב, ולפתי אין מספיק חוש ביקורת שיאפשר לו להבחין בין בדיחה למציאות; לכן, שני הפסוקים מציינים שיש לייסר את הלץ בנוכחות הפתי, כדי שילמד להתרחק ממנו ומדרכיו:
* בפסוק יט25 מדובר על ייסורים גופניים: "לץ תכה - ופתי יערים ": כשהפתי רואה שמכים את הלץ, הוא מפתח ערמה= זהירות מהטעיות ; הוא לומד שכדאי לו להיזהר מהדברים המטעים של הלץ, כדי שלא יסבול כמוהו.
* אך בפסוק כא11 מדובר על עונש כללי יותר: בענוש לץ - יחכם פתי. עונש הוא בדרך-כלל "מידה כנגד מידה", בהתאמה לחטא, ולכן כשהפתי רואה שמענישים את הלץ - הוא מפתח חכמה= כישרון ללמוד ; כישרון מתקדם יותר מאשר ערמה. כשיש חוקיות והתאמה בין החטא לבין העונש, קל יותר ללמוד ולהסיק מסקנות לעתיד, מאשר כשהלימוד מתבסס על הפחדה. שני הפסוקים מציעים דרך נוספת לחנך את הפתי - ע"י השקעה בחינוך של ילדים אחרים, מתקדמים יותר:
* בפסוק יט25 נאמר: והוכח לנבון - יבין דעת: כשמוכיחים את הנבון, והפתי שומע - גם הוא מבין דעת ; הוא מבין שעדיף להיות נבון מאשר להיות לץ - כי הנבון מקבל תוכחות הגיוניות בזמן שהלץ מקבל מכות...
* ובפסוק כא11 נאמר: ובהשכיל לחכם - ייקח דעת: כשהחכם משכיל= מצליח בעזרת החכמה , והפתי רואה - הוא לומד שכדאי להיות חכם, גם הוא רוצה להיות חכם, ולכן הוא לוקח דעת ומתחיל ללמוד. גם ה' משתמש שיטת החינוך העקיף - לא דווקא לאנשים פרטיים אלא לכלל עם ישראל, כמו שנאמר (צפניה ג6-7): הכרתי גוים, נשמו פנותם; החרבתי חוצותם מבלי עובר, נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב. אמרתי 'אך תיראי אותי תקחי מוסר, ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה'...; ה' הביא אסונות וצרות על גויים אחרים, חוטאים יותר מעם ישראל, כדי שעם ישראל יראה ויסיק מסקנות.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)