| rdfs:comment
| - תגובה ל: צדיקים ורשעים בספר משלי שנכתבה ב14:49:25 06.12.2004 יש אנשים טובים, שחושבים שצריך להתייחס בצורה חיובית לכל אדם - גם אם הוא רשע גמור. אולם, התורה מגבילה את היחס החיובי לחוטאים - בחלק גדול ממצוות התורה המתייחסות לחוטאים , מודגש שאסור לוותר לחוטא על עונשו. המקור המפורט ביותר המתייחס לנושא זה הוא במדבר לה 31-34, בקשר לרוצח במזיד : וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת; כִּי-מוֹת יוּמָת. וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר, לָנוּס אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ, לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן. וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ; כִּי הַדָּם, הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ, כִּי-אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ - אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ; כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּ
|
| abstract
| - תגובה ל: צדיקים ורשעים בספר משלי שנכתבה ב14:49:25 06.12.2004 יש אנשים טובים, שחושבים שצריך להתייחס בצורה חיובית לכל אדם - גם אם הוא רשע גמור. אולם, התורה מגבילה את היחס החיובי לחוטאים - בחלק גדול ממצוות התורה המתייחסות לחוטאים , מודגש שאסור לוותר לחוטא על עונשו. המקור המפורט ביותר המתייחס לנושא זה הוא במדבר לה 31-34, בקשר לרוצח במזיד : וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ, אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת; כִּי-מוֹת יוּמָת. וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר, לָנוּס אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ, לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן. וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ; כִּי הַדָּם, הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ, כִּי-אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ - אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ; כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כשמקלים בעונשם של רוצחים, אנשים לומדים שהאלימות משתלמת, הם מתרגלים "להתחנף" לאנשים אלימים כדי למצוא חן בעיניהם, ומתרגלים שהתכונה החשובה היא הכוח ולא הצדק, ואז הארץ נטמאת ומתרחקת מה'. גם בקשר לחוטאים אחרים נזכרו איסורים דומים, למשל: עד שזמם לרצוח (" לא תחוס עינך "), רוצח בשוגג , רודף , חובל או עד שזמם לחבול , עובד אלילים (" לא תכרות להם ברית ולא תחנם "), מסית לעבודת אלילים , מכשפה (לא תחיה), נביא שקר (" לא תגור "). שלמה המלך הרחיב עיקרון זה, וקבע שאסור להצדיק כל רשע. כמה פסוקים בספר משלי מסבירים איסור זה:
* משלי יז 15: מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם - הצדקת הרשע היא שקרית, ולכן היא פסולה באופן עקרוני, ומתועבת בעיני ה' ( פירוט ).
* משלי יח 5: " שׂאת פני-רשׁע לא-טוב להטות צדיק במשׁפט " - כיבוד הרשע גורם לטשטוש ההבדלים בינו לבין האנשים החפים-מפשע (הצודקים בדינם), וכך עלולה להיגרם הטיה של הדין - השופט עלול להטות את הדין לטובת הרשע ולרעת הצדיק ( פירוט ).
* משלי כד 24-26: אמר לרשׁע 'צדיק אתה' - יקבהו עמים, יזעמוהו לאמים. ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת-טוב. שׂפתים ישׁק משׁיב דברים נכחים - כשאומרים לרשע שהוא צדיק ולא מוכיחים אותו - הוא מתחזק ברשעתו וגורם נזק לעמים רבים ( פירוט ). אם כך, מדוע אמרו חז"ל שצריך לדון כל אדם לכף זכות ? לדעתי, הסיבה היא, שאדם נוטה מטבעו לראות פגמים באחרים, ולחשוב שהם רשעים גם כאשר הם לא רשעים באמת. כדי לאזן את הנטייה הזאת, קבעו חז"ל, שכאשר יש ספק - צריך לדון כל אדם לכף זכות. ראיה לכך ניתן למצוא מהפסוק שהביאו בגמרא (שבועות ל.) לכך שצריך לדון לכף זכות - בצדק תשפוט עמיתך: מטרת העיקרון הזה היא להביא בסופו של דבר למשפט צדק. אך כאשר אין שום ספק, וברור לחלוטין שאדם הוא רשע - אסור להצדיק אותו. עוד על איסור החנופה לרשעים:
* בספר לרעך כמוך / הרב דוד אריאב
* בתשובת הרב אליעזר מלמד / שו"ת בית אל
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)