| rdfs:comment
| - אחת הסיבות שאנשים בימינו לא לובשים תפילין מחוץ לבית-הכנסת היא, שאסור להסיח את הדעת מהתפילין, והם חוששים שלא יצליחו לעמוד בכך. כדי לבדוק אם הגישה הזאת נכונה, יש לבדוק מהו המקור לאיסור זה. חז"ל למדו את איסור היסח-הדעת משני מקורות שונים: 1. רבה בר רב הונא (בתלמוד) למד זאת בקל וחומר מציץ הזהב שהיה על מצחו של הכהן הגדול: כמו שהכהן היה צריך למשמש בציץ הזהב שהיה על מצחו, ולא להסיח את דעתו ממנו - כך גם כל אדם צריך למשמש בתפילין שעל ידו ובין עיניו, ולא להסיח את דעתו מהם. אם כך, מדוע מדברים חז"ל על ה"איסור" להסיח את הדעת מהתפילין?
|
| abstract
| - אחת הסיבות שאנשים בימינו לא לובשים תפילין מחוץ לבית-הכנסת היא, שאסור להסיח את הדעת מהתפילין, והם חוששים שלא יצליחו לעמוד בכך. כדי לבדוק אם הגישה הזאת נכונה, יש לבדוק מהו המקור לאיסור זה. חז"ל למדו את איסור היסח-הדעת משני מקורות שונים: 1. רבה בר רב הונא (בתלמוד) למד זאת בקל וחומר מציץ הזהב שהיה על מצחו של הכהן הגדול: כמו שהכהן היה צריך למשמש בציץ הזהב שהיה על מצחו, ולא להסיח את דעתו ממנו - כך גם כל אדם צריך למשמש בתפילין שעל ידו ובין עיניו, ולא להסיח את דעתו מהם.
* אך מעיון בפסוק שנאמר על הציץ הגענו למסקנה, שאין איסור להסיח את הדעת מהציץ, אלא שיש מצוה למשמש בציץ כדי שהוא יהיה לרצון לפני ה', ולכן הכהן צריך למשמש בו.
* אולם, גם מפסוק זה, לא נראה שיש איסור להסיח את הדעת מהתפילין, אלא שיש מצוה לשים לב אל התפילין ולזכור אותם; מי שהסיח את דעתו מהתפילין, לא עבר עבירה, אלא רק הפסיד מצוה (הסבר זה מופיע בספר "משיב דבר"). אם כך, מדוע מדברים חז"ל על ה"איסור" להסיח את הדעת מהתפילין? נראה לי שיש כאן עיקרון כללי - העיקרון "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה": כשאדם יכול לקיים מצוה בקלות - אסור לו להתעלם ממנה ו"להפסיד" אותה, כי זה מראה על זלזול במצוות ה'. לכן, אם אדם מניח תפילין, ואז מסיח את דעתו מהם ואינו ממשמש בהם - הוא מראה על זלזול במצוה שהוא יכול לקיים בקלות.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)